בס"ד
| Vol. X No. 4 Tamuz 5612 July 1852 |
Mr. Joseph Levy, of Cleveland, Ohio |
| <<209>> |
|
Mr. Joseph Levy, of Cleveland, Ohio ד׳ המחבר מזכיר בתוכחתו בית דין של שלשה מומחין לסדר הגט. זה טעות גמור הלא היא משנה ערוכה בפרק קמא דסנהדרין החליצה והמיאונין בשלשה אבל גטין לא קתני במתניתן וכן היא משנה ערוכה פרק שנים עשר מיבמות מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות ומקשינן בגמרא ומאחר דאפילו בשלשה הדיוטות דיינין למה לי. ומתרץ הא קא משמע לן דביענן בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים. והלא דברים קל וחומר ומה חליצה שאנו לומדים שבעינן שלשה מקרא ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים וכו׳ דיין בהדיוטות גטין שלא מצינו שום דרש על זה על אחת כמה וכמה שלא בעינן בית דין של שלשה מומחים גם בכל מסכ׳ גטין לא נזכר שצריך ב״ד אצל גט חוץ מגט שהוא על ידי שליח שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. וכן מתחיל הרמ״א באבן עזר בסדר הגט סימן קנ״ד בימי חכמי הגמרא היו נוהגים למנות חכם בקי על הגטין. וכן נמצא בדברי הקדמונים שהיו נוהגין שלא לתן גט רק לפני גדולי הדור. כתב נוהגין ולא מצד הדין. ואם יסדר איש גט בלא נתינת רשות הובא ביורה דעה סימן רמ״ב סעיף י״ד מי שאינו מוסמך למורנו ונותן גטין וחליצה אין במעשיו כלום וכו׳. אם לא שידוע לרבים שהוא מומחה ויש חולקין ומקילין. וסוף דבריו שם ועוד נראה לי שמותר לתת מורנו לאחד שיסדר הגט וכו׳. מכל הני דוכתא יש ראיות ברורות שאינו צריך בית דין של שלשה מומחים לסדר הגט רק רב אחד אשר מוסמך וקבל רשות ומורנו ונוהגין לצרף שני אנשים הגונים משום פרסומי מלתא. ואם שאל ישראל איש לאמר מי שמך לאיש רב ומורנו. על זה אשיב אמרי מוסמך אני ויש לי הרשות ומורנו על זה ואף כי קטנם של גאוני ארץ בחלק איירופא עבה ממתני תמכתי יתידותי על מה שהובא בספרי פ׳ שופטים י״ז <<210>> ובאת אל הכהן ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו אין לך אלא שופט שבימיך יפתח בדורו כשמואל בדורו׃ ה׳ כתב המחבר גם במדבר אפריקא וארץ ציה וערבה ברוסיא לא נשמע כמוהו. מה לנו לדמיון הזה ממקומות אשר חיתו יער ירמשו ואם ישכנו שמה קהלות מבני ישראל הלא גם המה על פי חקי תורתנו יתנהגו ואני יושב ברוך השם בתוך עם אוהבת הצדק והיושר וברחובותיה חכמות תרונה יציץ ציץ ותארכנה פארותיהן על כל פני תבל יפיקו תבונה׃ ו׳ כתב המחבר גם בשם קליפלאנד יש ספק היאך יכתבנו בלשון עברי והוא מהקושי הגדול׃ לא כן דעתי בענין הזה יעוין היטב בהלכות גטין. מצד דינה דאוריתא כותבין גט בכל לשון ובכל כתב ואך מצד המנהג נהגו בכל תפוצות ישראל לכתוב לשון ארמית וכתב אשורית. והדקדוקים אשר מצאנו באבן עזר סימן קכ״ט המה אך בשמות האנשים והנשים אבל בשמות המקומות והקהלות אשר נתיסדו ונבנו משנים קדמוניות ונשתנו שמותן ברוב הימים אנו נוהגין לדקדק בכתיבתן כאשר נכתבו בגטין הראשונים מימי קדם בל נוציא לעז על גטין הראשונים או על האחרונים על ידי השנוי ואולם אם נבנית עיר חדשה כותבין שם המקום באותיותיו כאשר יבטא בשפתים. שאם לא נאמר בן איה נמצא ספר אשר נכתבו בו כל הערים והמקומות אשר נבנו על כל פני תבל ארצה. באיזה נוסח יכתבו שמותן. ומצות הגט אינה תלויה בארץ ונוהגת בכל זמן ובכל מקומות מושבות בני ישראל. והעיר קליפלאנד נבנית זה ארבעים שנה והיהודים נתישבו בה זה חמש עשרה שנה ועוד לא נתן בה גט לית דין צריך חשש. <<211>> ואולם אם ינתן בה גט שנית לאחר זמן אזי הוא ראוי לדקדק ולכתוב שם העיר כבארשונה׃ ה׳ כתב המחבר יש אנשים אשר להם רק קצת ידיעות מתורתנו הקדושה ומשתדלים למצוא מחיתם בהתעסקם בה ויעשוה קרדום לחפור בה. תודה לאל חי שחציו אלה לא נחתו בי כי כל מבירי יעידו בי שאני שונא בצע ולא קבלתי תשלומין מסדור הגט אך זמן הבטלה. ואני מוצא תהלה לאל די מחיתי על ידי המסחר בחנותי. אך אני אוסיף לשאול את פני המחבר האסמוניאן כל הקהלות החדשות אשר נתיסדו באמיריקא ונבנו מזמן קרוב אם יקרה שאיש אחד מבני ישראל ישא אשה אהובה לו בשעת נשואין ואחר זמן ימצא שאשתו פרוצה בעריות או עוברת על דת באופן שהיא אסורה לו ומצוה לגרשה הכי נאסור עליו לשלוח אשתו הרשעה מביתו על ידי גט ונראה באבדן הבעל כל ימיו בצער ויגון ישב גלמוד וידום או יהיה עמה באסור והוא שונא אותה בעבור מעשיה הרעים. התורה הקדושה האירה עינינו בל נמשש כעור באפלה הצילתנו משחת אם נפול ברשת אשה רעה בל יתנגפו רגלינו עלי מעגלי קו צודרדר וכל דרכי התורה נועם ונתיבותיה שלום לכל ההולכים בתמים. והנה יקומו רוגנים אנשים מתקדשים ומטהרים בלבושי הצניעות לעות הישר לקנתר ולהתגולל על עושי הצדק להבאיש ריחם בעיני העם. יעוין בספר החנוך לרבנו אהרן הלוי מברצלוני פ׳ תצא מצוה תקע״ט וזה לשונו בקצור. האשה נבראת לעזר לאיש והיא באחת מן כלי חמדתו. ואחר שכן היה מרצון ב״ה שכל זמן שתקוץ נפשה בה והיא לו למורת רוח יוציא הרשעה מביתו׃ ואם בכל אלה יאמר המחבר מדוע לא בא האיש עם אשתו לעיר נו יורק לתת לה שם הגט. על זה אשיב באמת ובתמים האיש הזה איננו עשיר ואם היה חפץ לשום לדרך פעמיו לעיר נו יורק עם אשתו המגורשת והיה צריך לקחת עמו מפה שני אנשים להעיד כי העדים צריכים להכיר האיש והאשה והיו הוצאות דרך שם וחזרתו לעיר מושבו יותר ממאה ועשרים דאללאר והוא לא ישיג ידו די ההוצאות <<212>> הרבות. ובלעדי זאת כפי עדותו יש ספק אם ימצאו שם אנשים אשר יתערבו לבם לגשת אל מלאכת הגט׃ אחרי כל הדברים האלה הראיתי למופת כי בחנתי היטב בעניני הגט והיה כתוב ונתון על פי כל חומרי הדינין והמנהגים אשר נהנו ראשונים ואחרונים אחת מהנה לא נעדרה. גם לא היה בחפזון כי משך זמן הכתיבה לשמו ולשמה והנתינה משעה עשירית קודם חצות עד שעה חמשית אחר חצות. והיה נתון מדעת האשה על ידי עדים כשרים אשר לא זזו משם מתחלת הכתיבה עד אחר הנתינה. והיו גם כן עדי מסירה והיה בפרסום גדול כל בנג הקהלה היו יודעים. והבית אשר נעשה שם הגט היה מלא מאנשים ונשים. והאנשים אשר צרפתי אלי להיות דומיא לב״ד משום פרסומי היו אנשים כשרים. האחד מורה לילדים בבית הספר לקהל אנשי חסד איש יודע ספר ולשון בקי בתנ״ך ובמפרשיה ומושלם בשאר חכמות. השלישי אחד מבני התושבים איש יודע ספר. הסופר היה איש מהיר במלאכתו למד שבע שנים רצופות על הישיבה בק״ק ניקאלסבורג במדינת מיהרן באיירופא אצל רבן של כל בני הגולה מוה׳ נחום טרעביטש אב״ד דקהלה והמדינה. וכתב עדות בידיו שהוא בקי בתהלוכי ים התלמוד ויכול להורות לילדי בני ישראל בטוב למוד הגמרא. והוא למד גם כן מסכת גטין עם הלכותיה. ונוסח הגט כתבתי בעיון רב ע״פ יד החזקה להרמב״ם ז״ל ורבנו אשר על מסכת גטין ואבן העזר הלכות גטין. גם יש לי ספר נחלת שבעה גם בו נוסח הגט בכל חומרי הלכותיו. ספר סמ״ק הביא נוסח הגט אשר נעשה בזמנו בפאריז. ספר החנוך הביא גם הוא נוסח הגט. וספר חק לישראל זה הספר מונה תרי״ג מצות מביא נוסח הגט כפי שהוא ניתן בעיר פראג ומחברו הוא הרב ר׳ ישראל לאנדויא בן הרב המאור הגדול מוה׳ יחזקאל לאנדויא בעל מחבר נודע ביהודה וספרי צל״ח על פסחים וביצה ומסכת ברכות׃ ועל פי כל ההוצעות האלה אקוה שכל איש אשר יראת ה׳ בלבבו יבין וישכיל ויכיר האמת ממי שאמרו. שהגט הנת <<213>> פה בששי לירח תשרי שנה זאת היה בהכשר בלי שום לעז כאשר יאות בבני ישראל. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי. וה׳ יסלח לחטאתי׃ אני הכותב תולעת ולא איש |